חוגגת 40 קייצים. כבר???

חוגגת 40 קייצים. כבר???

לפני כשבועיים (פחות כמה שנים) חגגתי יום הולדת דכאוני משהו. החלטתי (ואין לי באמת מושג מאיפה הגיע הרעיון הזה, אבל הוא הגיע, ונשאר!) שמגיל 25 הגוף רק מידרדר, וכך בגיל 24 חגגתי יום הולדת אחרון לצעירות שלי. (רוית, זוכרת את זה?)

אח"כ במשך כמה שנים סירבתי לגדול. הייתי כמה שנים בת 25, הסכמתי לעבור ל-30 החגיגי, וב-32 נתקעתי שוב כמה שנים.

בשנתיים-שלוש האחרונות אני מתבגרת, והפעם בנפש, לא רק בגוף. אני עדיין לא ששה לומר את הגיל שלי לכל דורש, שלא תטעו, אבל אני כבר הרבה פחות מתביישת בו.

נכון שהגוף כבר לא אותו גוף של גילאי ה-20, בכל זאת, 4 לידות קיסריות, והאנרגיות גם לא תמיד כמו בגיל 20, אבל הידע והחוכמה – מזל שהם מתבגרים ולא נשארים בגיל 20!

אני יודעת כ"כ הרבה יותר טוב היום – יודעת לסנן מה חשוב ומה פחות, מה נכון לי ומה לא, במה להתרכז שיעשה גם לי טוב, ולא רק לאחרים, וכן, יודעת גם על מה אפשר לוותר – גם אם לאחרים זה נראה תמוה.

בשנתיים האחרונות הגוף שלי, הנפש שלי והילדה הקטנה שבתוכי – כולנו יחד עוברות תהליך של ריפוי והחלמה. תהליך של שחרור טראומות ומשקעים, של הכרות והשלמה עם מי ומה שאני ובאורח פלא (משום מה, אותי זה עדיין מפליא) התהליכים האלה עוזרים לי לאהוב את עצמי ואת מי שגדלתי להיות. ותאמינו לי, זה 180 מעלות ממה שחשבתי שאהיה. ומצד שני, זה הכי קרוב למה שחשבתי שאהיה, בדרך קצת אחרת.

היום אני מרגישה שאני יכולה לומר בפומבי שאני בת 40.

        כי הספקתי. הספקתי ליצור לי משפחה, ללמוד ולהתפתח, ולהתפרנס ממה שאני אוהבת.

        כי רק התחלתי – התחלתי להיות מי שאני והתהליך ממשיך וימשיך

        כי אני אוהבת ונהנית

        כי אני קרובה לעצמי – כאישה, כאמא, כבת זוג.

אז את גיל 40 החלטתי לחגוג בדרך קצת שונה. לא במסיבה גדולה (והאמת, גם קטנה עוד לא יצא לי לעשות), אלא עם 4 דברים (אחד לכל עשור בחיי) חדשים שמתכננת לעשות השנה:

1.     חופשה בחו"ל עם הבעל – כי הפעם האחרונה שהייתי בחול היתה אחרי הצבא, וכי מעולם לא טסנו יחד. (זו לבדה סיבה מספיק טובה, לא?), כי הזוגיות חשובה לי, ודברים חדשים שעושים יחד הם ריגוש ותחזוק לזוגיות.

2.     קורס שחייה – מעולם לא ידעתי לשחות. אמנם בשנים האחרונות, כשהולכת עם הילדים לבריכה, אני מצליחה לא לטבוע. אבל כאמא לשחקנית כדור מים אלופה, ולילדים שיודעים לשחות, זה קצת מביך שאמא לא נכנסת לחלק בבריכה שהיא לא עומדת בו, לא? אז עשיתי זאת, נרשמתי לחוג שחייה בהפועל פ"ת (בריכת הכרישים בגבעת השלושה), ובמשך 16 מפגשים למדתי לשחות. לא אגיד לכם שאני שחיינית מצטיינת עכשיו – אבל אני לא מפחדת, וגם בעמוקים – אני סומכת על עצמי ומצליחה לשחות. הישג מרשים עבורי!! (פוסט על הקבוצה, והבריכה המדהימה יגיע בקרוב)

3.     קעקוע – אין סיבה מיוחדת, סתם משהו שרציתי לעשות המון זמן ולא יצא. אז השנה יהיה לי קעקוע חדש, סתם כי נראה לי ש-40 זה אחלה גיל לעשות!

4.     קורס תטא הילינג – כבר שנים שאני רוצה, והילדים היו קטנים ובחינוך ביתי – והיה ממש מסובך לצאת. והשנה כבר לא. כל הסיבות מסביב נעלמו ומה שנותר לי הוא לקחת את עצמי, לשחרר את הפחד ממה שאגלה – ולצלול לעולמות התטא. מאמינה שרק דברים מבורכים ייצאו משם.

וכמובן, להמשיך. להמשיך לחייך ולהנות, לומר כן. להמשיך להתקרב לעצמי, להיות אמא נפלאה ומעורבת, להמשיך בספורט ובתזונה בריאה שעושה לי טוב, להמשיך להכיר עסקים ואנשים שחולמים ומגשימים – כי הם מנוע והשראה גדולה בחיי.

אז, שבועיים אחרי גיל 40 מאחלת לעצמי לצמוח, להתפתח, לחייך, לאהוב ולהנות  – והכי חשוב, להוקיר את עצמי, ואת הדרך שאני עוברת.

ולהתרגש, שאתם הקוראים שלי, חלק מהדרך שאני עוברת.

 

מזל טוב לי!

מקומית בראש העין

נורית מלאכי

אשה לאהוב אחד, אמא ל-4 מדהימים, שכל אחד בתורו הוביל ומוביל אותי למסע התפתחותי מרגש ומעשיר. אוהבת את העיר שלי, ונהנית להיות חלק מההתפתחות והגדילה שלה.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

שתפו אותי

לסגירת התפריט
%d בלוגרים אהבו את זה: