שמחת הכתיבה שלי

שמחת הכתיבה שלי

מישהי שאני מאד מעריכה אמרה לי פעם שלא כותבים משהו על תהליך, כשהוא בעיצומו, אלא רק בסופו. אז חיכיתי בסבלנות (טוב, מי שמכיר אותי יודע שסבלנות זה לא צד חזק אצלי, אבל הצלחתי הפעם! )
השבוע, כשסיימתי את סדנת הכתיבה עם הסופרת והמשוררת לילך גליל, שהתקיימה בספרייה העירונית, אני יכולה לכתוב ולספר לכם עליה.
במשך 12 מפגשים עשינו תרגילים שונים ומדהימים, שעזרו לנו להביא את עצמינו ולכתוב – סיפור קצר, שיר, או פסקה. היינו קבוצה קטנה ואינטימית והיה ממש תענוג!!
למדנו על כותרות ומשפטי פתיחה, על סוגי פתיחות – אישית, דרמטית, פרובוקטיבית ולא צפוייה. למדנו על דימויים בטקסט ועל סגירת הטקסט.
באחד המפגשים, קיבלנו תמונה, ויצרנו ממנה דמות – דרך המון שאלות שלילך שאלה אותנו עליה. החל במה שמה, ועד מה החלומות שלה, ואת מי היא אוהבת. לדמות שלי קראו ליב גורפינקל, והיא נערה שמאד רוצה לשחק כדורגל, אבל אמא שלה לא מרשה לה כי זה משחק של בנים. אולי יום אחד אכתוב עליה סיפור…
במפגש אחר כתבנו את שמנו ואת האסוציאציות שעולות לנו ממנו – אח"כ עשינו מהכל שיר.
למדנו שלבים בכתיבה – שבהתחלה כותבים הכל, בלי סינון, שיפוטיות או ביקורת, ורק אח"כ קוראים, מסננים ומצמצמים.
במפגש נוסף, שעבורי היה חזק במיוחד, נתבקשנו להביא תמונת ילדות שלנו. מול התמונה כתבנו בהתחלה רק מה שאנחנו רואות – אובייקטיבית. ואח"כ כתבנו אל התמונה- אל אחת הדמויות שמופיעות בה, כתבנו מה הדמות בתמונה היתה אומרת, וגם מי חסר בתמונה (אם חסר).
במפגש שהיה לפני חנוכה, עבדנו עם נרות דולקים, וכתבנו מה אומר לנו האור. מכל מה שעלה בחרנו 4 משפטים וכתבנו קטע/שיר.הנה מה שאני כתבתי –
מאחורי כל חלון מואר מסתתר סיפור.
מאחורי כל חלון מואר יש אנשים – רווקים או בעלי משפחות, משפחה מסורתית, או אחרת
מאחורי כל חלון מואר הייתי רוצה להיות פרפר-
להשקיף, להתבונן. בלי לשפוט, רק לחקור וללמוד
מאחורי כל חלון מואר מסתתרת אני-
הסקרנית, החוקרת המציצנית.
במפגשים התוודענו גם לשירה, שאני באופן אישי, מלבד בי"ס בקושי נחשפתי אליה. היה מרגש לקרוא שירים, להיכנס לנפש המשורר ולחשוב מה הוא התכוון, או לקחת את זה למקום האישי שלנו. הכרתי משוררים כמו לאה גולדברג, רחל חלפי, דליה רביקוביץ', יהודה עמיחי, נורית זרחי, ויסלבה שימבורסקה (שע"ש שיר שלה נקראת הסדנא "שמחת הכתיבה") ועוד רבים וטובים.

מפגש הסיום שלנו היה מרגש, ולאחריו אף קיבלנו חוברת מייצגת של חלק מהשירים/קטנים שכתבנו. חגגנו את סיום הסדנא עם מוזמנים שהגיעו לשמוע אותנו קוראות. היה מרגש ומעצים!!

סיום סדנת שמחת הכתיבה בספרייה העירונית ראש העין
התמונה צולמה ממקומון "מלאבס" ראש העין

זו הזדמנות נפלאה לומר תודה ללילך גליל על סדנא מופלאה, שאמנם התחלתי אותה כי חשבתי שזה יעזור לי לפתח ולהעשיר את הבלוג, אבל מהר מאד היא הפכה להיות מתנה אישית עבורי – מקום בו אני מתקרבת לעצמי ולכתיבה.
תודה ענקית מגיעה גם לריקי כרמל, מנהלת הספרייה העירונית ולכל צוות הספרייה (ציונה, שושי, ישראלית, אורטל, יפעת ואדה) שהחליטו לפתוח השנה "בית ספר לכתיבה" בספרייה, עם שלל סדנאות וימי עיון.
בחרתי לשתף אתכם בשיר שכתבתי במפגש הסיום, בו כתבתי על תהליך הכתיבה שלי, ושמו הוא כשם הסדנא – שמחת הכתיבה שלי.
מחשבה ואז כתיבה
בדר"כ זה הסדר .
לעיתים הכתיבה עוקפת מחשבה
ומילים קטנות
מדוייקות וכבדות
מונחות על הדף.
אני קוראת אותן ומתרגשת
מהדמעה נוצרת לה מילה חדשה
רכה יותר
שהנפש תוכל להכיל
שהעיניים יוכלו לקרוא.
שמחת הכתיבה שלי

שיהיה סופ"ש מופלא!!!  

נורית מלאכי

אשה לאהוב אחד, אמא ל-4 מדהימים, שכל אחד בתורו הוביל ומוביל אותי למסע התפתחותי מרגש ומעשיר. אוהבת את העיר שלי, ונהנית להיות חלק מההתפתחות והגדילה שלה.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. נכון. תודה

  2. פוסט כן ומרגש. כל כך ברור שנהנית והתחברת לכתיבה עוד יותר.

  3. איזו יופי של מתנה!!! גם לקוראים 🙂

    1. תודה

  4. איזה יופי. בעיני סדנאות כתיבה מזינות את הנפש

    1. ממש ככה!!!
      מחכה עכשיו לסדנה למתקדמים😋

  5. נורית, את נהדרת! מוכשרת אמיצה ישירה מדייקת וממריאה. והכול מתבטא בכתיבה שלך ❤

    1. תודה יקירה.
      תודה שעזרת לי להיפתח ולהכיר עוד דברים, והכי חשוב – עוד צדדים בתוכי.

שתפו אותי

לסגירת התפריט
%d בלוגרים אהבו את זה: