בלוג

לא נולדתי בראש העין, הגעתי אליה לפני כ-18 שנים בעקבות חברה טובה. (וזו הזדמנות נהדרת לומר "רויתי תודה!!"). נשארתי כי התאהבתי. בעיר. באווירה. באנשים, ואחרי כמה שנים גם בבעלי ובמשפחתו. פה הרגשתי שייכת, אפילו שמי שרואה אותי, מיד מבין שתימנייה, אני ממש לא.

עם השנים סיגלתי לי את מנהגי המקום (לומר שלום לכולם, גם למי שלא ממש מכירים, לקרוא למבוגרים "דוד" ו"דודה" ולעזור להם אם צריכים ועוד כל מיני מנהגים מקסימים שמתאימים לעיר קטנה או למושב), ויש לי חברות שגם צוחקות עליי שאיכשהו הפכתי לתימנייה, כי כשאני מדברת כבר יש לי את ה"ניגון" התימני…

מאז שנישאתי לבן המקום, לפני כ-13 שנים, ויש לנו ילדים מקסימים שנולדו כאן, יצרתי לי חברויות שונות, חלקן נשארו עד היום, וחלקן נעלמו להן, ובעיקר, יצרתי לי קהילה – קהילה תומכת, ועשייה חברתית, ואין לי כל ספק שזו העיר שלי.

גם כשאני מתגעגעת לת"א, עיר ילדותי (בעיקר לים ולמקומות הפתוחים בשבת), אני נזכרת שגם בשכונה בדרום ת"א שגרתי בה, היתה הקהילתיות והמשפחתיות שאני כ"כ אוהבת פה.

והעיר הזו, ראש העין שלי, גדלה לה פתאום. ומתפתחת. ונוספו לה כבישים חדשים, וכיכרות, ורמזורים, ואפילו רשתות מגיעות לכאן, ובעיקר, הרבה חנויות, ובתי קפה במרכזים שכונתיים כאלה מדליקים.
והשינוי הזה מרגש אותי, כייף לי ללכת ברחובות ולראות עוד חנות נפתחת, ועוד בית קפה.

ועכשיו, עכשיו אני יכולה להיות חלק מהשינוי הזה.

דרך הכתיבה שאני כ"כ אוהבת, לעשייה הקהילתית שאני שותפה לה כבר שנים בעיר, לעסקים הקטנים שמתפתחים פה בעיר.

אני מחברת את הכל, וכותבת על זה- על העסקים החדשים והישנים, ובעיקר על האנשים שפתחו את העסקים האלה – כי מאחורי כל עסק יש סיפור.

מקווה שתהנו לקרוא אותי🙂

מוזמנים להצטרף אליי לחוויה